Alternate Text

AMD

Age-related Macular Degeneration

ניוון מקולרי גילי - כך מטפלים

על מחלת ה־AMD, הסיבה השכיחה לאובדן ראייה בגיל מבוגר, הטיפולים החדשים ולמה כל כך חשוב להקפיד על מעקב וטיפול קבוע. ד"ר אסף הללי מסביר.

אסף הללי
ד"ר אסף הללי רופא בכיר ביחידת הרשתית של מערך העיניים באיכילוב

מחלת ה-AMD (נמ"ג) היא מחלה פעילה היכולה לגרום לאובדן ראייה בלתי הפיך כתוצאה מהרס של מרכז הראייה (המקולה).
השלב המוקדם של המחלה מתבטא בנוכחות קלינית של משקעים ברשתית הנקראים "דרוזן". בשלב זה ברוב המקרים נדרש מעקב בלבד וטיפול בויטמינים לעיניים המכילים תוספי תזונה ונוגדי-חמצון אשר יכולים להאט את התקדמות המחלה
השלב המתקדם יכול להתבטא בשתי צורות; "ניוון לא-ניאווסקולרי" (המכונה AMD "יבש") שיכול להביא להידקקות של הרשתית עם הרס של קולטני האור ולאובדן איטי בראייה. בצורה השנייה יכול להתפתח "ניוון- ניאווסקולרי" (המכונה AMD "רטוב") שמתאפיין בגדילה של כלי דם לא תקינים משכבת הכורואיד (הדמית) לכיוון הרשתית. גדילת כלי דם אלו גורמת לדלף של נוזלים ודימומים אשר יכולים לגרום להרס שכבות הרשתית ולאובדן ראייה.

למה חשוב לטפל ב-AMD?

ללא טיפול עלול להתחיל תהליך של הצטלקות שיכול להביא לאובדן הדרגתי של חדות הראיה המרכזית עד לכדי עיוורון. חשוב להקפיד על מעקב וטיפול סדיר, שכן עיכוב בהתחלת הטיפול או היענות נמוכה לטיפול יפגעו בהשגת תוצאות מיטביות ואף יביאו לכדי פגיעה בלתי הפיכה בראייה.

כיצד מטפלים ב- AMD?

בעבר, לפני שנות ה-2000, בוצעו טיפולים בלייזר או בתרפיה פוטודינמית (PDT) אך טיפולים אלו ננטשו עם הזמן בשל תוצאות פחות טובות ותופעות לוואי. טיפולים חדשניים שפותחו וזמינים כיום מיועדים להאט או לעצור את צמיחת כלי הדם הלא תקינים דרך עיכוב של מולקולה קטנה שאחראית על צמיחת כלי דם (אנגיוגנזה) בשם Vascular Endothelial Growth factor או בקיצור VEGF, ועל כן הטיפולים נקראים נוגדי VEGF. טיפולים אלו ניתנים באמצעות הזרקות תוך עיניות החודרות לחלל הזגוגית ומשם פועלות ברשתית ובאזורים נוספים בגלגל העין.

האם הטיפולים החדשים יעילים?

מאז אישורם וכניסתם לשימוש טיפולים אלו חוללו שינוי משמעותי בתוצאות הטיפוליות בהשיגם ספיגת נוזלים טובה יותר, ייצוב הראיה ומניעת הידרדרותה, ובחלק מהמקרים אף שיפור הראייה.

ההזרקות התוך עיניות שינו את מהלך המחלה באופן דרמטי ממצב של "כמעט עיוורון וודאי" למצב של שיפור בראייה בכמעט 30% מהמטופלים בשנתיים הראשונות לטיפול.

החל מ-2018, דווח כי ההזרקה התוך עינית הינה הפעולה התוך עינית השכיחה ביותר בעולם.

קיימים היום מספר טיפולים ממשפחת נוגדי ה-VEGF ונעשים מחקרים הבוחנים טיפולים מתקדמים יותר, לדוגמה טיפולים המשלבים עיכוב מסלולים נוספים מלבד מסלול ה-VEGF. מטרת הטיפולים החדשים היא להביא להפחתה בעומס הטיפולי הכרוך בהזרקות תוך עיניות חודשיות, תוך כדי שמירה על הראיה לאורך זמן.

איך מתכוננים להזרקה תוך עינית?

אומנם אין הנחיות מיוחדות לקראת ההזרקה, אך יש לשים לב לכמה דגשים:

מי שמטופל בטיפות להורדת לחץ תוך עיני, עליו להמשיך בטיפול על מנת שלא להגיע למועד ההזרקה עם לחץ תוך עיני גבוה. יש לוודא כי אין דלקת עפעפיים פעילה ולא מטופלת במועד ההזרקה. כמו כן יש לעדכן את הרופא/ה המטפל/ת אם עברתם אירוע לבבי או אירוע מוחי בזמן שקדם למתן ההזרקה.

כיצד ההזרקה מתבצעת?

בדרך כלל ההזרקה מתבצעת במסגרת המרפאה, אך ורק ע"י הרופא/ה המוסמך/ת. ההכנה לקראת ההזרקה לוקחת דקות בודדות וההזרקה- שניות ספורות בלבד.

בכל מרפאה בשלב ראשון, האח/ות מתחיל/ה בזילוף טיפות אלחוש או הרדמה לעין. השפעת הטיפול תחל תוך כ-15-20 שניות ומשך פעולתן עד כ-15 דקות. לאחר מכן מבוצע חיטוי של העפעפיים והריסים באמצעות פד גאזה ספוג ביוד עיני (תמיסת יוד לשימוש עיני), לאחר מכן פורסים סדין סטרילי סביב העין ליצירת סביבה סטרילית.

בשלב הבא ממקמים מפסק עפעפיים ,מעין "קפיץ" קטן שתפקידו לשמור על העפעפיים פתוחים ומזלפים טיפות של יוד עיני לחטא את פני העין ממזהמים פוטנציאלים. כעת מבצעים את ההזרקה התוך עינית באמצעות מחט דקה וקצרה בלובן העין כ-3.5-4 מילימטרים אחורית מהגובלת (הגבול שבין הקרנית-לחמית). בסופו של התהליך מזלפים טיפות אנטיביוטיות.

מיד לאחר ההליך המטופל יכול להשתחרר לביתו ללא כל צורך בהמתנה.

האם ישנן תופעות לוואי לטיפול?

פרופיל הבטיחות של ההזרקות התוך עיניות נחשב טוב, עם שכיחות נמוכה של תופעות לוואי עיניות קשות. תופעות הלוואי השכיחות לאחר הזרקות תוך עיניות הינן אי נוחות או כאבים, אודם וצריבה שחולפים יחסית מהר ולעיתים מופיע דימום תת לחמיתי שמתבהר בהדרגה, תוך מספר ימים, ואיננו מצריך טיפול. דימומים אלו שכיחים יותר לעיתים בקרב מי שמטופל בנוגדי קרישה.

לעיתים יכולה להיווצר עלייה בלחץ התוך עיני או הופעה של 'רחפנים' (נקודות דמויות "זבובים" או פסים שמפריעים לראיה) ולעיתים נדירות יותר יכולות להתפתח דלקות תוך עיניות, דימומים בחלל הזגוגית, זיהומים, קטרקט, קרעים או חורים ברשתית. תופעה נדירה אפילו יותר היא הפרדות רשתית.

מתי חשוב לגשת לבדיקת רופא לאחר ההזרקה?

בכל מקרה של החמרה בראייה או הופעה של כאבים עזים, אודם המחמיר בלובן העין וסנוורים. שימו לב: במקרים שבהם מתחיל כאב עז עם ירידה חדה בראייה, בעיקר כ-24-48 שעות ממועד ההזרקה, יש לפנות לבדיקת עיניים בהקדם, זאת כדי לשלול התפתחות של זיהום תוך עיני.

כל כמה זמן יש לחזור על הטיפול?

הטיפול ניתן כאחת לחודש וכתלות בתגובה לטיפול ואם חל שיפור מספק מבחינת ספיגת הנוזלים והתייצבות הראייה, אפשר יהיה לאורך זמן לרווח את הטיפולים ולהוריד את תדירות ההזרקות כך שניתן לבנות תוכנית טיפול מותאמת אישית לכל מטופל.
חשוב לציין כי על אף הקושי שלעתים נלווה למעקב ולטיפול – הטיפולים הינם אפקטיביים ומכאן שחשוב להתמיד במעקבים ובטיפולים מסודרים ולהימנע מהפסקות לא מתוכננות על מנת לשמר את הצלחת הטיפול ולהימנע מאובדן ראייה בלתי הפיך.

שיתוף

מידע נוסף

בודק...